אדם לייטון - מחשבות על מחשבות (ורגשות, ותחושות...)

ההקבלות המפתיעות בין פסיכותרפיה לפיזיותרפיה ברצוני להביע את תודתי לד"ר ארנון רולניק על התרומה שלו לפוסט זה (ובכלל!), ולפיזיותרפיסט שלי רון מימון וצוותו המדהים על הטיפול הפיזיותרפי , שלא רק סייעו בריפוי הגופני שלי אלא גם העניקו את ההשראה לתובנות אלה. https://www.contact-pt.co.il/ בזמן הטיפול הפיזיותרפי, הפיזיותרפיסט שטיפל בצווארי הסביר שהוא לא 'מתקן' אנשים, אלא תומך בתהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף. הוא ציין שבעוד שה בעיות בדיסקים בצוואר היוו גורם, הבעיה העיקרית היתה הדפוסים הרחבים יותר של נוקשות גופנית וחוסר תנועתיות גמישה, שהמשיכו לגרום לכאבי ולפגיעה בתפקודי. דבריו הדו בי כמטפל פסיכותרפי, והביאו אותי להרהר על ההקבלות המדהימות בין שני התחומים.  בחינה של עולמות הפסיכותרפיה והפיזיותרפיה מגלה דמיון מפתיע בין שתי שיטות ריפוי אלה. למרות שהאחת ממוקדת בנפש והשנייה בגוף, קיימות הקבלות מרשימות בגישותיהן ובפילוסופיות שלהן. תובנה מרכזית בשני התחומים היא שהסימפטום הוא לעתים קרובות רק התוצאה - הבעת הנראות לעין של תהליך תת-בסיסי או נוקשות. בפסיכותרפיה, במיוחד גישת קבלה ומחויבות, המטפלים ...

בקצרה… כמטפל, הבנת עולם מדעי המוח האָפֶקְטִיבִיים מציעה יתרונות עצומים. פוסט זה מתעמק במנגנונים העצביים מאחורי רגשות והִפָּעֲלוּת, ומספק תובנות חשובות לתרגול טיפולי. על ידי זיהוי ההבחנה בין הִפָּעֲלוּת (תגובות מיידיות) לרגשות (חוויות מורכבות), אנו יכולים לקבל הבנה עמוקה יותר של החוויה הרגשית של הלקוחות שלנו. חקר זרקור תשומת הלב ורשת הבולטות חושף את הקשר בין רגשות, השפעה ותשומת לב. יתרה מכך, הבנת היכולת לשלוט בקשב מעצימה את המטפלים לעזור למטופלים לפתח מיומנויות ויסות רגשי ולשפר את רווחתם.

הפעם קישור לפוסט שנכתב יחד עם ד"ר ארנון רולניק ופרסמנו בפסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5687  קריאה מהנה!

המסגרת הקונספטואלית החדשה לטיפול, 'טיפול מבוסס תהליכים' ( PBT ), כפי שגיבשו הופמן והייז (2018) מתארת ​​פתולוגיה וריפוי בעולם בריאות הנפש באמצעות הגישה האבולוציונית. בפשטות, הם מסבירים שרווחה נפשית דורשת מגוון של אופני התמודדות והתנהגותיות שונות (פנימיות וחיצוניות). עוד הם מסבירים, שאנו מסתגלים לתנאים ולהקשרים ( CONTEXT ) משתנים באמצעות תהליך 'ברירה טבעית' של שינוי התגובות וההתנהגות שלנו ושימור התגובות והתנהגויות שמאפשרות לנו לחיות חיים בעלי משמעות (תגובות אדפטיביות).   לפעמים, אנו מאבדים את הגמישות שלנו ונתקעים עם התנהגויות מסוימות, בהקשרים ספציפיים. לדוגמה, אנו עשויים להתחיל להגיב בהתמדה בכעס בכל פעם שאנו חווים את רגש התסכול. גישת PBT מציעה כי ללא קשר לגישה הטיפולית, הדרך לשיפור הרווחה במקרה זה היא ללמוד לכלול תגובות התנהגותיות נוספות, כגון נכונות לחוות את התסכול או ללמוד לבטא זאת.    אסוציאטיבית, אני נזכר בתגובות הפיזיולגיות לטראומה גופנית. דמיינו שבזמן הרמה של תיק כבד, אנו מגזימים מעט ופוגעים בכתף. הגוף שלנו עשוי להגיב באופן מיידי בדרכים שונות, כולל למשל התכווצויות ...

  כשטבע והקליניקה נפגשים - מסע אישי ספרים ומאמרים רבים נכתבו על סגולות הריפוי של הטבע, פותחו גישות שונות ולעיתים אף משונות שמבוססות על טיפול עם ובעזרת הטבע, לדוגמה אקו-תרפיה, טיפול במסע והרפתקה, תורת שחזור קשב (קפלן&קפלן), גינון טיפולי, שאמניזם ועוד.  המשותף לרוב הספרות והגישות העוסקות בטיפול ובטבע הוא שלכאורה אין להם מקום בקליניקה. אני רוצה להזמין אותך, קורא יקר, לטיול קצר בו אשתף כיצד הטבע והקליניקה שזורים זה בזה בעבודה שלי, ואולי אף לעורר רצון שאת/ה תמצא מקום לשלב אלמנטים של טבע גם בקליניקה שלך.  הפעם הראשונה שהרגשתי, ולא רק הבנתי את 'תיאוריית הנחמדות'  אירעה בעת פעילות עם נער שחנכתי בפרויקט של עלם . המסגרת שהוגדרה בתוכנית הייתה מפגשים (לא טיפוליים) שיאפשרו לנערים/ות לחוות קשר משמעותי מטיב. הסטינג המקובל היה בתי קפה. לאחר מספר מפגשים עם אחד מהחניכים בתוכנית הבנתי שהסטינג לא מתאים. החלטתי (בהסכמתו) לנסות משהו חדש. להפגש בטבע. עבור אותו נער, זה היה הפעם הראשונה שטייל בטבע. תוך כדי הליכה הבחור עצר אותי ואמר, "אתה יודע אדם, אני חושב שאלוהים יצר אותנו כך שיותר טוב ...

תרגום מתוך הבלוג של ד"ר סטיבן הייז. Steven C. Hayes Ph.D. בירחון Psychology Today.   לפעמים אתה פשוט לא מרגיש את זה - את הרצון, החשק ה"בא לי". אולי יש משימה קשה לפניך, וכל מה שאתה רוצה לעשות הוא לוותר ולהסתתר. אולי אתה צריך לכתוב דו"ח ארוך. אולי אתה צריך לעשות שיחת טלפון לא נוחה, אתה כבר דוחה עבור כמות לא נוחה של ימים. או אולי פשוט היה לך יום רע ולא מרגיש שלא בא לך לעשות שום דבר. כולנו היינו שם. זה לא נוח, זה מתיש, זה משעמם וזה מתסכל. ובכל זאת אין דרך לעקוף את העובדה שאתה צריך לנקוט פעולה. אבל איך אתה תומך בעצמך לפעול כאשר חלק משמעותי של המוח והגוף שלך פשוט לא רוצה? איך אתה מעביר את עצמך לפעול גם כאשר אתה מרגיש חסר מוטיבציה? אם אתם דומים לי (או כמו רוב האנשים), האסטרטגיה שלכם היא להשתמש בביקורת עצמית כמניע. "אתה תהרוס הכל אם לא תתחיל עכשיו" "תראי כמה שמן אתה נהיה, אתה באמת צריך להתעמל יותר" "אל תהיה כל כך מטומטם, זה רק בראש שלך" במילים אחרות, אנחנו מפעילים על עצמינו בריונות על מנת להניע את עצמנו לפעולה. אבל בעוד שזה עשוי לעיתים להצליח,...