גמישות, מודעות, גדילה: בין ריפוי פסיכולוגי ופיזיולוגי
ההקבלות המפתיעות בין פסיכותרפיה לפיזיותרפיה ברצוני להביע את תודתי לד"ר ארנון רולניק על התרומה שלו לפוסט זה (ובכלל!), ולפיזיותרפיסט שלי רון מימון וצוותו המדהים, שלא רק סייעו בריפוי הגופני שלי אלא גם העניקו את ההשראה לתובנות אלה. בזמן ששכבתי על מיטת הטיפול, הפיזיותרפיסט שטיפל בצווארי הסביר שהוא לא 'מתקן' אנשים, אלא תומך בתהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף. הוא ציין שבעוד שהבעיות בדיסקים בצוואר היוו גורם, הבעיה העיקרית היתה הדפוסים הרחבים יותר של נוקשות גופנית וחוסר תנועתיות גמישה, שהמשיכו לגרום לכאבי ולפגיעה בתפקודי. דבריו הדו בי כמטפל פסיכותרפי, והביאו אותי להרהר על ההקבלות המדהימות בין שני התחומים. בחינה של עולמות הפסיכותרפיה והפיזיותרפיה מגלה דמיון מפתיע בין שתי שיטות ריפוי אלה. למרות שהאחת ממוקדת בנפש והשנייה בגוף, קיימות הקבלות מרשימות בגישותיהן ובפילוסופיות שלהן. תובנה מרכזית בשני התחומים היא שהסימפטום הוא לעתים קרובות רק התוצאה - הבעת הנראות לעין של תהליך תת-בסיסי או נוקשות. בפסיכותרפיה, במיוחד גישת קבלה ומחויבות, המטפלים מבינים שחוסר גמישות פסיכולוגית הוא לעתים קרובות ה
