גמישות, מודעות, גדילה: בין ריפוי פסיכולוגי ופיזיולוגי

ההקבלות המפתיעות בין פסיכותרפיה לפיזיותרפיה

ברצוני להביע את תודתי לד"ר ארנון רולניק על התרומה שלו לפוסט זה (ובכלל!), ולפיזיותרפיסט שלי רון מימון וצוותו המדהים, שלא רק סייעו בריפוי הגופני שלי אלא גם העניקו את ההשראה לתובנות אלה.

בזמן ששכבתי על מיטת הטיפול, הפיזיותרפיסט שטיפל בצווארי הסביר שהוא לא 'מתקן' אנשים, אלא תומך בתהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף. הוא ציין שבעוד שהבעיות בדיסקים בצוואר היוו גורם, הבעיה העיקרית היתה הדפוסים הרחבים יותר של נוקשות גופנית וחוסר תנועתיות גמישה, שהמשיכו לגרום לכאבי ולפגיעה בתפקודי. דבריו הדו בי כמטפל פסיכותרפי, והביאו אותי להרהר על ההקבלות המדהימות בין שני התחומים. 

בחינה של עולמות הפסיכותרפיה והפיזיותרפיה מגלה דמיון מפתיע בין שתי שיטות ריפוי אלה. למרות שהאחת ממוקדת בנפש והשנייה בגוף, קיימות הקבלות מרשימות בגישותיהן ובפילוסופיות שלהן.

תובנה מרכזית בשני התחומים היא שהסימפטום הוא לעתים קרובות רק התוצאה - הבעת הנראות לעין של תהליך תת-בסיסי או נוקשות. בפסיכותרפיה, במיוחד גישת קבלה ומחויבות, המטפלים מבינים שחוסר גמישות פסיכולוגית הוא לעתים קרובות הגורם העיקרי למצוקה נפשית וקשיים התנהגותיים. באופן דומה, פיזיותרפיסטים מבינים שנוקשות גופנית, כמו מתח שרירים או תנועתיות מוגבלת, היא לעתים קרובות הגורם העיקרי לכאבים ותפקוד לקוי.

שני התחומים גם מכירים בכך שהרגלים שאולי היו מתאימים בנסיבות מסוימות בעבר יכולים להפוך לנוקשים ולא מתאימים עם הזמן, וכך לגרום לכאב ולהגבלת היכולת לחיות חיים מלאים. בפסיכותרפיה, אסטרטגיות התמודדות כמו הימנעות או רהרהור מחשבתי שסיפקו הקלה זמנית יכולים להתגבש לדפוסים לא בריאים. באופן דומה, מטופלים בפיזיותרפיה לעתים קרובות מפתחים הרגלי תנועה כדי להימנע מאי נוחות, אך הרגלים אלה מחריפים חוסר איזון ומגבלות. מתן תשומת לב לדפוסים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים הנוקשים הוא הצעד הראשון לשינוי חיובי.

אחת הדרכים שבהן שתי הדיסציפלינות מתמודדות עם סוגיות ליבה אלה היא באמצעות קידום זרימה וגמישות. פסיכותרפיסטים (בייחוד בגישת ACT) מנחים לקוחות לתרגל גמישות פסיכולוגית - היכולת לחוות באופן פתוח מחשבות, רגשות ותחושות גופניות, ולהמשיך בפעולות שיש להן ערך. מצד שני, פיזיותרפיסטים משתמשים בטכניקות להגברת דינמיקות עצביות-שריריות ולשחזור דפוסי תנועה טבעיים וזורמים.

פיתוח המודעות העצמית והמודעות הבינאישית חשוב ביותר הן בפסיכותרפיה והן בפיזיותרפיה. בפסיכותרפיה, פיתוח המודעות לחוויה הפנימית הוא המפתח לגמישות פסיכולוגית. לקוחות לומדים לשים לב באופן בלתי-שיפוטי למחשבות, רגשות ותחושות גופניות, ומפחיתים את ההיצמדות לתוכן מחשבתי מילולי. מודעות בינאישית זו תורמת באופן דומה לפיזיותרפיה - הגברת המודעות הגופנית מאפשרת למטופלים להתכוונן במדויק לדפוסי מתח, חוסר יציבה, ורמזים עדינים מגופניותם. היכולת לחוות את הרגע הנוכחי במישרין, בין אם פסיכולוגית או גופנית, יוצרת הזדמנויות לכוונון עצמי וצמיחה. עבור מי שמעורבים הן בפסיכותרפיה והן בפיזיותרפיה. שתי השיטות יכולות לחזק משמעותית זו את זו - המודעות הפסיכולוגית העצמית יכולה לתרום למודעות הגופנית ולהיפך, במעגל משוב בין-תחומי. התבוננות הוליסטית זו עשויה להגביר את ההתקדמות הטיפולית בשני התחומים.

נקודה משותפת נוספת היא התפקיד של החשיפה. בטיפול בהפרעות חרדה וטראומה כדוגמה, פסיכותרפיסטים עשויים לחשוף באופן זהיר את הלקוחות שלהם למצבים מפחידים או לזיכרונות. באופן דומה, פיזיותרפיסטים עשויים להנחות מטופלים דרך חשיפה מבוקרת לתנועות או תנוחות המעוררות את הסימפטומים שלהם, במטרה לנטרל את הדרכים העצביות.

שני התחומים לוקחים גישה הוליסטית לחוויה האנושית בהשוואה לגישה הנקודתית הנפוצה ברפואה המסורתית. במקום להתמקד רק בסימפטומים הגלויים, הם מנסים להבין ולעצב מחדש את הדפוסים הרחבים יותר - פסיכולוגיים, עצביים, שרירים-שלדיים - שתורמים לסימפטומים אלה.

יתרה מכך, קיימת הכרה בגומלין בין התחום הפיזי והנפשי. כאב פיזי ומוגבלות יכולים להשפיע באופן עמוק על המצב הנפשי, בדיוק כמו שמצוקה נפשית/רגשית יכולה להתבטא במתח גופני, עייפות ועיוותים בתפיסת הגוף. פסיכותרפיסטים ופיזיותרפיסטים יעילים משקיעים תשומת לב בקשר הגומלין בין הגוף והנפש.

הקווים המקבילים האחרים כוללים דגש על קשיבות, פיתוח יחס בריא לאי נוחות, איפוס הרגלי תנועה/מחשבה לא מועילים, וחיזוק מיומנויות ניהול עצמי בקרב לקוחות/מטופלים. התחומים מכבדים הדדית את החוכמה של המערכת האנושית לארגן את עצמה ולהחלים באופן עצמי כאשר מוענקים להם התמיכה והתנאים הנאותים.

תפקיד המכריע של המטפל הוא קו מקביל מרכזי נוסף בין פסיכותרפיה לפיזיותרפיה. המטפל חייב להבין לעומק את המטופל הייחודי, להעניק ידע חיוני, וליצור קשר טיפולי איתן המבוסס על אמון אפיסטמי. אמון אפיסטמי זה - ביטחון המטופל במומחיות המטפל, בפרספקטיבה שלו ובכוונותיו הטובות - מרכזי למחויבותו של המטופל ויכולתו לאמץ באופן מלא את התהליך הטיפולי. ללא בסיס של אמון במטפל, מטופלים מתקשים להפתח, לקבל עצות, ולהפנים תובנות וחוויות חדשות. אמון אפיסטמי מאפשר למטופלים להרגיש בטוחים בהכרה בפגיעויות, בין אם חשיפה של מחשבות/חוויות אישיות רגישות או שיתוף על סוגיות גופניות פרטיות. זה מאפשר לבטוח ולהישמע להמלצות הטיפול של המטפל. שני התחומים לכן נשענים במידה רבה על יכולת המטפל לגבש קשר ולרכוש אמון מבוסס זה כדי למקסם תוצאות ולתמוך במסע המטופל כמדריך ערני, בקיא ודואג במיומנות, המותאם לכל יחיד.

למרות שהם פועלים בתחומי חוויה אנושית שונים, פסיכותרפיה ופיזיותרפיה ברור שחולקות פילוסופיה הדהודית - לא לעבוד ישירות כדי "לתקן" את הבעיות, אלא לטפח את המשאבים המובנים והכושר ההתאמה שמאפשרים לשינוי מסתגל לצמוח מבפנים. התחומים יכולים ככל הנראה ללמוד רבות מהגישות של האחד לקידום צמיחה משולבת וארוכת טווח.