מחשבות אודות טראומה ונוקשות


המסגרת הקונספטואלית החדשה לטיפול, 'טיפול מבוסס תהליכים' (PBT), כפי שגיבשו הופמן והייז (2018) מתארת ​​פתולוגיה וריפוי בעולם בריאות הנפש באמצעות הגישה האבולוציונית. בפשטות, הם מסבירים שרווחה נפשית דורשת מגוון של אופני התמודדות והתנהגותיות שונות (פנימיות וחיצוניות). עוד הם מסבירים, שאנו מסתגלים לתנאים ולהקשרים (CONTEXT) משתנים באמצעות תהליך 'ברירה טבעית' של שינוי התגובות וההתנהגות שלנו ושימור התגובות והתנהגויות שמאפשרות לנו לחיות חיים בעלי משמעות (תגובות אדפטיביות).

 

לפעמים, אנו מאבדים את הגמישות שלנו ונתקעים עם התנהגויות מסוימות, בהקשרים ספציפיים. לדוגמה, אנו עשויים להתחיל להגיב בהתמדה בכעס בכל פעם שאנו חווים את רגש התסכול. גישת PBT מציעה כי ללא קשר לגישה הטיפולית, הדרך לשיפור הרווחה במקרה זה היא ללמוד לכלול תגובות התנהגותיות נוספות, כגון נכונות לחוות את התסכול או ללמוד לבטא זאת. 

 

אסוציאטיבית, אני נזכר בתגובות הפיזיולגיות לטראומה גופנית. דמיינו שבזמן הרמה של תיק כבד, אנו מגזימים מעט ופוגעים בכתף. הגוף שלנו עשוי להגיב באופן מיידי בדרכים שונות, כולל למשל התכווצויות שרירים לא-רצוניות. ההתכווצויות הם תגובה רגילה ובריאה. עם זאת, במצבים מסוימים ההתכווצות עלולה להתפתח למצב הכולל כאב מחריד המכונה כתף קפואה adhesive capsulitis לפרק זמן ממושך (לעיתים מעל שנה). במילים אחרות, תגובה לא רצונית בריאה יכולה להתקבע ליצור נוקשות לאורך זמן ולגרום לכאב וסבל רב. 

 

כאשר מסתכלים על טראומה רגשית, נראה שיש הרבה קווי דמיון. תגובתנו הבלתי רצונית המיידית לאירוע טראומטי עשויה להיות דיסוציאטיבית (תגובה מסוג ברח ו/או קיפאון), תוקפנית (להלחם) ואנו עלולים להכנס למצב של עוררות יתר. אלו רק דוגמאות לתגובות מיידיות אפשריות. העניין בטראומה הוא שהיא גורמת לנו להיות נוקשים, אנחנו נתקעים במנגנון ההגנה שלנו, מאבדים עם הזמן את היכולת שלנו לשמור ולפתח תגובות גמישות לסיטואציות והקשרים משתנים. 

 

זה לא רעיון חדש. מחקרים הראו כי טראומה בילדות עשויה להשפיע על התפתחות המוח. מטה גאבור (2018) מתאר בפירוט רב את ההשפעה והנוקשות ברפרטואר ההתנהגותי שלנו שיכולות להגרם מטראומות שונות בילדות. פרי ועמיתיו (1995) השתמשו במונח מ'מצבים' ל'תכונות'   ‘statestotraits. אכן גישות פסיכולוגיות רבות מתייחסות לאירועים טראומטיים (בפרט בהקשר של הקשרות להורה) כמקור מרכזי לבעיות בבריאות הנפש. אני רוצה להדגיש בהקשר של טראומה את הפחתת הגמישות, חוסר השונות בתגובתנו הנובעת מטראומה. 

 

זה יכול להיות נכון גם ברמה של החברה (society). חברה בריאה מסתגלת לשינויים. יש אבולוציה בריאה של נורמות ותרבות חברתית המאפשרת לחברה לשגשג ולהתרבות. במהלך תקופות של אירועים טראומטיים, חברה עשויה להגיב במהירות לאירוע, ראו למשל את התגובה החברתית שלנו ל- COVID. תגובה מהירה היא קריטית ובריאה. עם זאת, היא עשויה להתפתח למנגנון תגובה קבוע יותר ולגרום לחברה להישאר תקועה בתגובה ספציפית, למשל שמירה על ריחוק חברתי או צמצום מגע גופני בריא. 

 

אולי כדאי שנתייחס לתגובה הפוסט -טראומטית לא -הסתגלותית של אדם או של חברה כתסמונת תגובה קפואה - ותפקידנו, בין אם כמטפלים או כמנהיגים חברתיים או כמשפיעים, הוא לשחרר את הלקוח, להשתמש בחום ולעזור להחזיר את הגמישות.

 

לבסוף, בעת כתיבת הבלוג הזה, נזכרתי במרצה לפיזיקה האהוב עלי, ד"ר ירמיהו פפר מהאוניברסיטה העברית. ד"ר פפר סיכם את הפיזיקה במשפט קצר - "הכל קשור לדביקות". כנראה שזה נכון גם לגבי בריאות הנפש.

 

Hayes, S. C., & Hofmann, S. G. (Eds.). (2018). Process-based CBT: The science and core clinical competencies of cognitive behavioral therapy. New Harbinger Publications.

Lewis, W. D. (1894). The Adaption of Society to Its Environment. The ANNALS of the American Academy of Political and Social Science, 4(4), 37-64.


Maté, G. (2008). In the realm of hungry ghosts: Close encounters with addiction. Random House Digital, Inc..


Perry, B. D., Pollard, R. A., Blakley, T. L., Baker, W. L., & Vigilante, D. (1995). Childhood trauma, the neurobiology of adaptation, and “use‐dependent” development of the brain: How “states” become “traits”. Infant mental health journal, 16(4), 271-291.


Robinson, C. M., Seah, K. M., Chee, Y. H., Hindle, P., & Murray, I. R. (2012). Frozen shoulder. The Journal of bone and joint surgery. British volume, 94(1), 1-9.

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כשטבע והקליניקה נפגשים - מסע אישי

Thoughts about trauma and rigidity