כשטבע והקליניקה נפגשים - מסע אישי

 כשטבע והקליניקה נפגשים - מסע אישי


ספרים ומאמרים רבים נכתבו על סגולות הריפוי של הטבע, פותחו גישות שונות ולעיתים אף משונות שמבוססות על טיפול עם ובעזרת הטבע, לדוגמה אקו-תרפיה, טיפול במסע והרפתקה, תורת שחזור קשב (קפלן&קפלן), גינון טיפולי, שאמניזם ועוד. 


המשותף לרוב הספרות והגישות העוסקות בטיפול ובטבע הוא שלכאורה אין להם מקום בקליניקה. אני רוצה להזמין אותך, קורא יקר, לטיול קצר בו אשתף כיצד הטבע והקליניקה שזורים זה בזה בעבודה שלי, ואולי אף לעורר רצון שאת/ה תמצא מקום לשלב אלמנטים של טבע גם בקליניקה שלך. 


הפעם הראשונה שהרגשתי, ולא רק הבנתי את 'תיאוריית הנחמדות'  אירעה בעת פעילות עם נער שחנכתי בפרויקט של עלם. המסגרת שהוגדרה בתוכנית הייתה מפגשים (לא טיפוליים) שיאפשרו לנערים/ות לחוות קשר משמעותי מטיב. הסטינג המקובל היה בתי קפה.


לאחר מספר מפגשים עם אחד מהחניכים בתוכנית הבנתי שהסטינג לא מתאים. החלטתי (בהסכמתו) לנסות משהו חדש. להפגש בטבע. עבור אותו נער, זה היה הפעם הראשונה שטייל בטבע. תוך כדי הליכה הבחור עצר אותי ואמר, "אתה יודע אדם, אני חושב שאלוהים יצר אותנו כך שיותר טוב לנו כאשר אנחנו בטבע". לא היה כאן נסיון להתחנף או לרצות, פשוט שיקוף אוטנטי של החוויה שלו. גילוי נאות, אני מתרגש גם עכשיו, אחרי כמעט עשור, כשאני נזכר בזה.


במהלך השנים הנחיתי אלפי שעות של סדנאות בטבע עם קבוצות שונות. מנהלים, מתכנתים, שוטרים, נערים, חניכי תנועות, נוער מורים ועוד. המתודה שעבדתי איתה הייתה מבוססת על טיפול במסע והרפתקה (Wilderness Adventure Therapy). פגשתי אנישם מופלאים כגון ד"ר לייב גברילסן ז"ל, פסיכולוג קליני ומהחוקרים הרציניים בתחום שעסק בעיקר בעבודה עם נוער במחלקה פסיכיאטרית באמצעות תוכנית טיפול במסע והרפתקה.

ועדיין הקווים היו מקבילים. עבודה טיפולית בטבע. קליניקה. הלעולם לא יפגשו הקווים שאהבתי?


במהלך אחד מהטיפולים שלי עם בחור שהתמודד עם דיסתימיה, הרגשתי תקוע. המנחה שלי הציע לצאת מהסטינג של קליניקה. "צא איתו לבית קפה". אז יצאנו. לא לבית קפה. לים. אזור מבודד בדיונות באשדוד. הזענו קצת יחד, נכנס לנו חול לנעלים. הרגשנו. יחד.


כאשר הקמתי לעצמי קליניקה, לקח לי הרבה זמן עד שעזרתי אומץ ושוב פרצתי את גבולות הקליניקה. מצאתי שיש מטופלים שהסטינג של הקליניקה מעיב עליהם. חונק. התחלנו להפגש בנקודות שונות בטבע בקרבת הקליניקה. סשנים שלמים בחוץ. לעיתים בהליכה, לעיתים בישיבה. הטבע היה סטינג, ולפעמים גם כלי. תרגלנו קשיבות, הסטת קשב בעזרת החושים. לעיתים הטבע היה משאב, מקום נוח להיות נוכח בו. לפעמים - סיפק לנו חוויות מאתגרות שבהם יכלנו לצפות בזמן אמת ולהתמודד יחד. הרעש הלא מוסבר מהשדה, התנים שמתקבים אלינו בשקיעה. הלא נודע. הטבע מספק אין ספור מטאפורות ואם נרצה גם איזומורפות. 


הכנת קפה / תה בפינג'ן נתן הזדמנות, לעצירה. להעמקת השיח. מקום מובנה בד"כ בחצי שהשני של מפגש בו מורידים קצב, מעבדים, כותבים וסוגרים. עד למפגש הבא.


המפגשים בטבע היו משמעותיים, אך יש מאתגרים במובנים רבים. תכנון מראש. עוד 15ד' נסיעה לפני ואחרי מפגש. מזג אוויר מתאים, שעות אור… מבחינתי המפגשים היו מועילים, אך בפרספקטיבה של קליניקה, לא תמיד יעילים.


וכך עברתי להתפתחות הבאה מבחינתי. הגיחות החוצה. ספונטני. לעיתים לכמה דקות. לעיתים לרוב הסשן. מתחילים בקליניקה ולפי הצורך - יוצאים החוצה. "אולי נצא החוצה לכמה דקות". לוקחים בקבוק מים מהמקרר ויוצאים. אני מתגורר ביישוב כפרי. אומנם קרוב מאוד לשדות, אבל עדיין צריך ללכת.  בהתחלה  חששתי כיצד יגיבו המטופלים ועוברי אורח, גיליתי שלהם זה לא הפריע. זה הבעיה שלי! היכולת לשלב הליכה בטבע באופן גמיש מבחינתי יוצר את המפגש האידיאלי בין העולמות. המיקוד של הקליניקה וההתנסות בטבע. היציאה לטבע יכולה להיות להתנסות בכלים, להרגעה, לתרגל לחוות רגשות, לשים לב לחושים - ולפעמים פשוט כי זה מרגיש נכון. 


דוגמה שאני לעיתים נזכר בה היא מטופל שחווה התקף חרדה משמעותי במהלך מפגש. לילה חורפי. ניסינו מספר תרגילים - ואז הצעתי שנצא החוצה. "קח מעיל, יהיה מאוד קר". היה קור מקפיא עצמות. התחלנו ללכת. להתמקד בתחושת הקור. היה קשה לא להרגיש את זה. הגברנו קצב. הרגשנו קצת את הדופק. עצרנו. הצלחנו לראות את הכוכבים. ההשפעה הייתה פנומנלית. החרדה לא נעלמה (למרות שעוצמתה נחלשה באופן משמעותי ע"פ עדותו), אבל ההשפעה של החרדה כמעט נמוגה. המטופל היה בשליטה. הצלחנו יחד להנות מריחות הלילה ועדיין לאפשר לחרדה להיות נוכחת. להרגיש מעט אושר יחד עם פחד. לחיות. עם הפחד. חזרנו לקליניקה ועיבדנו. 


הפוסט הזה לא מתיימר להיות סקירה ספרותית או הסבר תיאורטי של טיפול וטבע, אלא נסיון לעורר מוטיבציה. עם זאת, אזכיר בקצרה כמה עקרונות רלוונטיים, ובפוסט בעתיד ננסה להעמיק.


  • Challenge by choice - לעולם, המטופל ייבחר את רמת האתגר.

  • ההתנסות בטבע הינה חוייה שיתופית ('שנינו נירטב יחד בגשם,) ותואמת מאוד גישות שיתופיות כגון CBT, ACT, EDT.

  • המצאות בטבע מסייעת להוריד עכבות 

  • פיתוח גמישות קשב

  • חוויה והתנסות משפרים הטמעת למידה

  • ניהול סיכונים - זה לא חייב להיות משהו מסובך. לעיתים - רק לוודא שיש מים. ערכת ע"ר באוטו. טלפון טעון בכיס.

  • הטבע מיטיב עמנו!


מאחל לכולנו ימי טבע, גמישות ובחירה לקראת השנה החדש!


אגב, אם השילוב של טבע ועבודה תהליכית מעניין אותכם/ן - אולי תרצו לשמוע על הקורס להנחיית קבוצות מבוסס CBT בשילוב עבודה בטבע - מרכז אקדמי רופין:
https://bit.ly/groupcbtoutdoors

מקורות:

Gabrielsen, L. E., & Harper, N. J. (2018). The role of wilderness therapy for adolescents in the face of global trends of urbanization and technification. International Journal of Adolescence and Youth, 23(4), 409-421.


Kaplan, S. (1995). The restorative benefits of nature: Toward an integrative framework. Journal of environmental psychology, 15(3), 169-182.


Osimo, F., & Stein, M. J. (Eds.). (2018). Theory and practice of experiential dynamic psychotherapy. Routledge.


Priest, S., & Gass, M. (2018). Effective leadership in adventure programming, 3E. Human Kinetics.


Jordan, M. (2014). Nature and therapy: Understanding counselling and psychotherapy in outdoor spaces. Routledge.


Strosahl, K. D., Robinson, P. J., & Gustavsson, T. (2015). Inside This Moment: A Clinician's Guide to Promoting Radical Change Using Acceptance and Commitment Therapy. New Harbinger Publications.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Thoughts about trauma and rigidity

מחשבות אודות טראומה ונוקשות